החלטה בתיק ת"א 40059-12-11

בקשת נתבעת להתיר הבאת ראיות לסתור לפי סעיף 6 ב' לחוק  הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה - 1975.

רקע

1. לטענת התובעת נפגעה בראשה, בצווארה ובגבה בתאונת דרכים שהינה גם תאונה בעבודה מיום 17.11.09 [להלן - " התאונה"].

2. התובעת עמדה בפני וועדות רפואיות לנפגעי עבודה ליד המוסד לביטוח לאומי. תחילה נקבעו לה נכויות זמניות, בין היתר לאור תלונותיה על חוסר יציבות. לאחר מכן עמדה בפני ועדה מדרג ראשון לקביעת נכות צמיתה. ביום 24.1.11 קבעה הועדה, לאחר התייעצות עם מומחה בתחום הנוירולוגיה, כי לא נותרה לתובעת נכות כתוצאה מהתאונה.

3. התובעת עררה על קביעה זו בפני ועדת עררים. לאור תלונות התובעת על סחרחורת וכאבי ראש, נועצה ועדת העררים בד"ר קפלן, מומחה א.א.ג. [להלן - " המומחה"].

4. המומחה רשם מפיה של התובעת תלונות על סחרחורת שאינה קשורה למצב מסוים. בדיקתה הפיסית אצלו נמצאה תקינה. אך בבדיקת  ENG. נמצאה אי תקינות בתנועות עיניים.  המומחה סבר כי ממצאי הבדיקה אינם מתיישבים עם גילה הצעיר של התובעת ועם היעדר רקע של מחלות מרכזיות וכי קיים קשר סיבתי בין מצבה זה של התובעת לבין התאונה. הוא המליץ להעמיד את נכותה הצמיתה של התובעת  על 20% לפי סעיף 72 [4] [ב] [2] לתקנות הביטוח הלאומי [קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה] תשט"ז - 1956.

5. ועדת העררים אימצה את קביעות והמלצות על מומחה ואכן קבעה לה נכות צמיתה בשיעור של 20%. הנתבעת יוצאת כנגד קביעה זו.

טענות הנתבעת

6. תיקה הרפואי של התובעת מגלה כי עוד קודם לתאונה התלוננה וסבלה ממיגרנות, כאבי ראש, סחרחורות וטשטוש בראייה.

7. התיק הרפואי לא הובא לפני ועדת הערר והמומחה. לו היה מובא, היה עשוי לשנות את קביעותיהם. לחילופין, התעלמותם מעברה של התובעת, ככל שהובא לפניהם, יש בו כדי להצדיק היעתרות לבקשה.

8. התובעת העלימה את עברה הרפואי מהועדה ומהמומחה: בהודעה למל"ל על פגיעה בעבודה ובתביעה לדמי פגיעה שללה סבל ממחלה או מכאבים הקשורים או דומים למצבה היום.

9. התובעת לא התלוננה ולא קשרה סחרחורות וכאבי ראש עם התאונה: בתביעתה לקביעת דרגת נכות התלוננה רק על הגבלות תנועה וכאבים בצוואר ובכתפיים.

טענות התובעת

10. התיק הרפואי דווקא כן עמד נוכח עיני הועדה הרפואית מיום 17.6.10 והועדה אף ציינה זאת בסעיף 18 לפרוטוקול. הנתבעת צירפה מסמכים חלקיים מתיק המל"ל ודין טענתה להדחות עקב כך על הסף.

11. לחילופין, התיק הרפואי מכיל מסמכים בודדים בלבד, האחרון בהם משנת 2005, כ - 6 שנים עובר לתאונה. לא היה במסמכים אלו כדי לשנות לבטח את הקביעות משום שמדובר בתלונות ללא ממצאים אובייקטיביים. זאת לעומת הממצא האובייקטיבי שהתקבל בבדיקת ה - ENG שנעשתה לאחר התאונה.

12. התובעת אכן לא ציינה פרטים מעברה הרפואי בטפסים שהגישה למל"ל, זאת משום שאין דמיון בין עבר זה לבין תכיפות ועוצמת תלונותיה כתוצאה מהתאונה.

דיון

13.  הלכה פסוקה כי הבאת ראיות לסתור תותר רק במקרים חריגים, אם ראוי הדבר למען עשיית צדק ומטעמים מיוחדים שיירשמו  [ע"א 5779/90 הפניקס נ' טיארה, פד"י מה [4] 77, 82, להלן  " הלכת טיארה"]. הפסיקה הדגימה ויישמה עקרונות אלו [ראו הסקירה אצל ריבלין, תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי הדין וחישוב הפיצויים , מהדורה רביעית, עמ' 774 - 778].

14. במקרה בו לא היו בפני הועדה הרפואית שקבעה את דרגת הנכות עובדות רלוונטיות וחשובות הנוגעות למצב הנפגע קודם לתאונה או לאחריה, על המבקש להתיר הבאה ראיות לסתור להראות בנוסף ובמצטבר, קשר בין הבאת העובדות בפני הועדה לבין שינוי התוצאה. בהלכת טיארה הודגם מקרה אפשרי בו היו העובדות " בוודאי" מביאות לתוצאה שונה [עמ' 82]. לאחר מכן הותרה הבאת ראיות לסתור גם במקרה בו היו העובדות " עשויות" לשנות את התוצאה [כך ריבלין , בעמ' 776 וברע"א 7682/06, אליהו חברה לביטוח נ' אלוש , פורסם בנבו].